ובכן, כשהלב שבור ניתן להרגיש אותו בשלמותו!
יש לי הרבה אומץ לשמוח ברצינות… לאהוב ולהרגיש אהובה… לצמוח מתוך הכאב… להתעצם ולהעצים…
ניתן לחשוב שאתר 'יאר' או הספר 'לוח החשן' הם סוג של מצבת זיכרון. אך בשבילי כאמא, כבת, כאדם, מדובר על חיבור. חיבור לנקודה המקודשת הקיימת בתוכי. חיבור למשפחה שלי. חיבור לבני אלעאי יהודה, אשר בשמו טמון מסר עצום: להודות ולהתעלות.
מתוך הספר 'לוח החשן':
בפרשת וישלח, הפרשה בה נולדתי, כתובות המלים הבאות:
"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת שעשית את עבדך… עתה הייתי שני מחנות… הצילני נא…" (בראשית, וישלח, פרק ל"ב, פסוקים י"א י"ב), אשר משקפות את תחושותיי העמוקות ביותר: עתה הייתי שני מחנות…
מחנה אחד בעולם שכולו אמת, חלק גדול ממני נמצא שם…
במהלך תשעה חודשים אחרי שנשמתו של אלעאי יהודה עלתה למרומים, ישבתי בדבקות מוחלטת ובחיבור מוחלט, לכתוב את הספר 'לוח החשן'.
הספר יצא לאויר העולם להיות ילד נצחי, כמנחת עולם לבורא עולם, תשעה חודשים ושמונה ימים אחרי פטירתו, ביום א' אדר ב' ה'תשע"ד – א' אדר הוא גם יום ברית המילה של אלעאי יהודה נשמתו עדן. והעותקים הרבים שיצאו ממנו בע"ה לזיכוי הרבים, הם הצאצאים שלו.
ומחנה אחד בעולם הזה עם משפחתי הי"ו והחלק הזה חזק יותר בהביעו את 'ובחרת בחיים' שצווינו עליו על ידי הקדוש ברוך הוא יתברך שמו.
אתר 'יאר' ראשי התיבות יהודה אלעאי רוסו, כמו גם הספר 'לוח החשן',
יצרו איחוד בין שני המחנות, לצמיחה, גדילה והתרוממות בשמחה, מתוך געגוע ואהבה אינסופיים למה שחשוב באמת… ויהי רצון שיתקבל בשם כל ישראל.
"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם"
כי זה כל האדם שווה בגימטריה אלעאי יהודה!
אלעאי יהודה לוקח אותנו לגן הגעגועים
בגן הגעגועים נזכרים…
נזכרים למה צריך להתגעגע
בגן הזה לומדים,
לקרוא ממעמקים.
לומדים לכרוך יחד נחמות
נחמת ישראל ונחמת האדם,
לומדים משכן לבנות
בכל אחד מהלבבות.
בגן הזה, גם אבא בוכה מגעגועים
בכל לילה הוא בוכה…
ים של דמעות,
דמעות עמך ישראל.
גן שבו מבינים
שאין יותר שלם מלב שבור.
גן שבו מבקשים
להתמלא בכיסופים.
כן… כזה הוא גן הגעגועים.
אמא.
העיון בהלכות בלוח זה אינו פוטר עיון בספרי ההלכה ושאלת חכם!!!
