
הלכות לימות השבוע:
הלכות הפרשת חלה
- תשתדל כל אישה, לכל הפחות, לקיים פעם אחת בשנה מצוות הפרשת חלה.
- אסור לאכול מעיסה שלא הופרש ממנה חלה.
- חייבים להפריש חלה מעיסה העשויה מחמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון. כשיש קמח בשיעור של לפחות 1,560 קילו (ויותר, כל אחת כפי מנהגה).
בשיעור של 1,200 ק"ג, תפריש חלה בלא ברכה. - בישול וטיגון כל העיסה פוטר מהפרשת חלה.
- אם העיסה נילושה בביצים ושמן, מי פירות, יין וחלב ואין בה מים כלל, מפרישה חלה בלי ברכה.
- איזה עיסות מצטרפות?
ראוי לבדוק היטב בספרי ההלכה או לשאול שאלת רב.
לדוגמה: עיסה מק"ג קמח לבן ועיסה מק"ג קמח מלא אינן מצטרפות להפרשת חלה.
דוגמה נוספת: עיסת מזונות מק"ג קמח ועיסת המוציא מק"ג קמח אינן מצטרפות להפרשת חלה. - אין מפרישים חלה בלי רשות בעל העיסה.
- נכון שגם האיש ישתדל פעם אחת להפריש חלה בעצמו, להוסיף זכות על זכויותיו לפני יום הכיפורים.
(עפ"י שובי נפשי, מדריך הלכתי לאשה ולבת)
בכניסה לבית הכנסת לומר:
"ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קודשך ביראתך".
דיני קדיש
- יזהר לענות אמן כהוגן, כלומר שלא תהיה אמן קטופה פרוש שאין ניכרת הנו"ן, ולא חטופה דהיינו כאילו האל"ף נקודה בחטף. וכן לא ימהר לענות קודם שיסיים המברך. וכן לא יענה אמן קצרה ולא ארוכה מדי.
- מי שנזדמן לו לענות אמן בבת אחת על ב' דברים, יאמר אמן ואמן.
- יש להפסיק מעט בין אמן, ל"יהא שמיה רבא" וכו', היות והאמן שעונה היא עניה על מה שאמר השליח ציבור, ו"יהא שמיה רבא" וכו' הוא התחלת שבח בפני עצמו.
- אם היו עשרה בצמצום, וחלק מהם עומדים בתפילת י"ח, אם יש שישה אנשים שיכולים לענות לקדיש, אפשר לומר את הקדיש.
(עפ"י סידור עבודת ה')
סדר עטיפת טלית
רז"ל הפליגו בתהילת מצות ציצית, ששקולה כנגד תרי"ג מצות.
ואמרו חז"ל: כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים וכו'.
- סדר עטיפת הטלית צריך להיות באופן זה: מיד לאחר ברכת "להתעטף בציצית" יתעטף בטלית על ראשו, כשארבע כנפות הטלית יורדות כנגד פניו, שתיים לצד ימין ושתיים לצד שמאל, לאחר מכן יאחז הצד הימני שכנגד פניו, וישליך אותו לאחוריו על כתפיו השמאלית (וטוב שישהה כך שיעור הילוך ארבע אמות). ואחר כך יאחז את הצד השמאלי וישלכינו גם כן לאחוריו על כתפו השמאלית, באופן שכל ארבע הכנפות תהיינה מונחות מאחוריו, וישהה כך כדי שיעור הילוך ארבע אמות, ואחר כך יוריד הטלית על גופו. והנוהגים לכסות את פניהם ועיניהם בשעת העטיפה, מנהג טעות הוא.
- המשאירים את הטלית כרוך על צווארם בשעת התפילה (כמו צעיף) וארבע הכנפות מול פניהם, אינם יוצאים ידי חובת המצוה והרי הם מברכים ברכה לבטלה.
- במשך כל זמן התפילה נכון שיכסה ראשו בטלית ומכל מקום ממידת חסידות לנהוג כן.
- מן הדין אין צורך לעיין ולבדוק את חוטי הטלית בכל יום לפני שמברך ומתעטף בטלית וכן נוהגים. אולם מידת חסידות היא לעיין ולבדוק ציציות קודם שיברך על הטלית, אלא אם כן נכנס מאוחר לבית הכנסת שאז אין בזה אפילו מידת חסידות, כדי שלא ידלג דבר מהתפילה. וכן אם הצניע הטלית במקום שמור, אין צריך לבודקו כלל בכל עניין.
- אם פשט טליתו על מנת לחזור ולהתעטף תוך זמן קצר אין צריך לחזור ולברך כשמתעטף בה שנית, אבל אם ושהה שיעור היסח דעת (כחצי שעה ויותר) צריך לחזור ולברך.
(עפ"י סידור עבודת ה')
סדר הנחת תפילין
- מקום הנחת תפילין של יד צריך להיות על הזרוע במקום הקיבורת שהוא מקום שהבשר תפוח, בין האציל והכתף, ויהיו בצד חצי המרפק התחתון הסמוך לאציל היד ולא למעלה מזה. ותהיינה תפילין של יד נוטות לצד הלב, ותפילין של ראש צריך להניחן במקום שערות הראש, (וקצהו הקדמי של התפילין יהיה בהתחלת מקום גידול השערות) ומכוונות בין העיניים ולא יהיה אפילו חלק קטן מאוד מהתפילין על המצח.
- תפילין של יד מותר להניחן גם מבלי להסיר את שעון היד שעליו שאין ברצועות דין חציצה, והמחמיר להסיר את השעון תבוא עליו ברכה.
- מי שנפלו מידיו תפילין של יד או של ראש לארץ, ואפילו אם נפלו מגובה שהוא פחות מעשרה טפחים לקרקע, צריך להתענות יום אחד כדי לכפר על התקלה שבאה לידו. וטוב שיקבל עליו התענית באותו היום במנחה ויתענה למחרת, ואם הוא שבת או יום טוב ידחה התענית מיד לאחר מכן. ובזמן הזה שירדה חולשה לעולם אם קשה עליו התענית ביותר או שתגרום לו שיתבטל מלימודו או שהוא פועל שכיר ויבוא למעט במלאכת בעל הבית, יפדה התענית בצדקה (כשיעור ארוחה אחת) ויכופר לו. ואם היו התפילין בתוך הכיס שלהם בשעה שנפלו די בנתינת מעות לצדקה בכל יום.
- הרואה תפילין שנפלו מיד חברו אינו צריך להתענות וטוב שיתן פרוטה לצדקה.
- אסור להפסיק בדיבור בין תפילין של יד לשל ראש, ואם הפסיק בדיבור ביניהם צריך לברך על תפילין של ראש ברכת "על מצות תפילין" ומכל מקום אם עבר ודיבר לצורך התפילין אינו צריך לחזור ולברך, ואם שמע קדיש או קדושה בין הנחת תפילין של יד לשל ראש, לכתחילה לא יפסיק לענות, ואם ענה אינו צריך לברך, וכן הדין בשומע ברכת "להניח תפילין" מחברו.
- אם שכח ולא ברך על התפילין, כל עוד התפילין עליו יכול למשמש ולברך עליהם.
(עפ"י סידור עבודת ה')
הלכות ברוך שאמר ופסוקי דזימרה
- יאחז ביד ימין בשתי הציציות שלפניו, ויאמר "ברוך שאמר" בעמידה, ובסוף הברכה ינשקן ויניחן, ויאמר הזמירות בקול רם ונעים ומתון.
- אין להפסיק לענות אמן דברכות באמצע ברכת "ברוך שאמר", ואפילו אמן על חתימת "ברוך שאמר" ששומע מחברו, אין לענות כשהוא באמצע הברכה, והוא הדין אם סיימו הברכה ביחד. אבל אם סיים הברכה קודם שחברו סיים, יענה אמן כשחברו יסיים.
- במה דברים אמורים שאסור לענות על ברכת חברו, כשהוא כבר התחיל לומר ברוך אתה ה' אלוהינו וכו', אבל קודם לכן מותר לענות כל אמן דברכות.
- וכן מותר לענות אמן דברכות באמצע פסוקי דזמרה וכן "אמן יהא שמיה רבה מברך" וכו' עד " דאמירן בעלמא", אבל לא יענה "ברוך הוא וברוך שמו", או אמן של "על ישראל" או "יהא שמיה רבא" וכו'.
- השומע קדושה באמצע פסוקי דזמרה אינו רשאי לומר כל נוסח הקדושה "נקדישך ונעריצך" וכו' אלא יענה עם הציבור ג' פסוקים, שהם: קדוש, ברוך, וימלוך, ולא יותר.
- העומד בפסוקי דזמרה והגיעו הציבור ל'מודים' אין לו לענות עם הציבור כל נוסח מודים דרבנן אלא שוחה (כריעה קלה) ואומר ג' תיבות ראשונות בלבד: "מודים אנחנו לך" ומ"מ אם עומד בין ישתבח ליוצר, יאמר מודים דרבנן כולו עם הציבור, וכן כל נוסח "נקדישך ונעריצך".
- מברוך שאמר ואילך לא יפסיק אפילו לקרוא פסוק שמע ישראל עם הציבור, אלא יכסה עיניו, ויאמר התיבות שהוא קורא אותן, בניגון של ק"ש.
• אם קראוהו לעלות לספר תורה באמצע פסוקי דזמרה, עולה. ויקרא בלחש בספר תורה כרגיל.
(עפ"י סידור עבודת ה')
עוד טעימה מהאור הפנימי:
קריאת שמע
כשיגיע לקריאת שמע שאומרים קודם פרשת התמיד יזהר לומר פסוקים,
"שמע ישראל", "ברוך שם" בכוונה גדולה.
כוונת פסוק שמע ישראל:
שמע ישראל – קבל והבן ישראל.
ה'- אדון הכל, היה הוה ויהיה.
אלוהינו-הוא האלוה שלנו, שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם.
ה'- אדון הכל, היה, הוה ויהיה.
אחד- יחיד ומיוחד, שולט בשבעה רקיעים ובארץ, ומושל בארבע רוחות העולם.
(עפ"י סידור עבודת ה')
נשמת כל חי
שבח נשמת כל חי, יקר ומעולה עד מאוד. ואדם שנמצא בצרה, ידור נדר שיאמר "נשמת כל חי" אחר הצלתו, וישועתו תבוא.
(עפ"י סידור עבודת ה')
שירת הים
הפליגו בזהר הקדוש באמירת שירת הים וסודה אחר פסוקי דזמרה, שהיא עילוי מאוד לשכינת עוזנו, ועל כן צריך לאומרה בשמחה רבה ובנעימה. ויצייר בדעתו כאילו עומד ביבשה בתוך הים, והמצרים נטבעים, והוא ניצול.
(עפ"י סידור עבודת ה')
הלל
הלל אומרים בעמידה. בראש חודש אומרים הלל בדילוג.
יש אומרים בלי ברכה בתחילה ובסוף ויש אומרים עם ברכה תחילה וסוף.
מברכים תחילה וסוף בימים שגומרים בהם את ההלל והם:
יום ראשון של פסח (בחו"ל יומיים ראשונים). חג שבועות (בחו"ל יומיים). כל ימי הסוכות. חג שמיני עצרת ושמחת תורה. שמונת ימי חנוכה.
בנות אשכנז נוהגות לומר ההלל בברכה.
בנות ספרד מברכות על ההלל רק בליל פסח.
(עפ"י סידור עבודת ה')
העיון בהלכות בלוח זה אינו פוטר עיון בספרי ההלכה ושאלת חכם!!!