הלכות יום יום

סדר עטיפת טלית
רז"ל הפליגו בתהילת מצות ציצית, ששקולה כנגד תרי"ג מצות.
ואמרו חז"ל: כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים וכו'.

• סדר עטיפת הטלית צריך להיות באופן זה: מיד לאחר ברכת "להתעטף בציצית" יתעטף בטלית על ראשו, כשארבע כנפות הטלית יורדות כנגד פניו, שתיים לצד ימין ושתיים לצד שמאל, לאחר מכן יאחז הצד הימני שכנגד פניו, וישליך אותו לאחוריו על כתפיו השמאלית (וטוב שישהה כך שיעור הילוך ארבע אמות). ואחר כך יאחז את הצד השמאלי וישלכינו גם כן לאחוריו על כתפו השמאלית, באופן שכל ארבע הכנפות תהיינה מונחות מאחוריו, וישהה כך כדי שיעור הילוך ארבע אמות, ואחר כך יוריד הטלית על גופו. והנוהגים לכסות את פניהם ועיניהם בשעת העטיפה, מנהג טעות הוא.
• המשאירים את הטלית כרוך על צווארם בשעת התפילה (כמו צעיף) וארבע הכנפות מול פניהם, אינם יוצאים ידי חובת המצוה והרי הם מברכים ברכה לבטלה.
• במשך כל זמן התפילה נכון שיכסה ראשו בטלית ומכל מקום ממידת חסידות לנהוג כן.
• מן הדין אין צורך לעיין ולבדוק את חוטי הטלית בכל יום לפני שמברך ומתעטף בטלית וכן נוהגים. אולם מידת חסידות היא לעיין ולבדוק ציציות קודם שיברך על הטלית, אלא אם כן נכנס מאוחר לבית הכנסת שאז אין בזה אפילו מידת חסידות, כדי שלא ידלג דבר מהתפילה. וכן אם הצניע הטלית במקום שמור, אין צריך לבודקו כלל בכל עניין.
• אם פשט טליתו על מנת לחזור ולהתעטף תוך זמן קצר אין צריך לחזור ולברך כשמתעטף בה שנית, אבל אם ושהה שיעור היסח דעת (כחצי שעה ויותר) צריך לחזור ולברך.

(עפ"י סידור עבודת ה')

סדר הנחת תפילין

• מקום הנחת תפילין של יד צריך להיות על הזרוע במקום הקיבורת שהוא מקום שהבשר תפוח, בין האציל והכתף, ויהיו בצד חצי המרפק התחתון הסמוך לאציל היד ולא למעלה מזה. ותהיינה תפילין של יד נוטות לצד הלב, ותפילין של ראש צריך להניחן במקום שערות הראש, (וקצהו הקדמי של התפילין יהיה בהתחלת מקום גידול השערות) ומכוונות בין העיניים ולא יהיה אפילו חלק קטן מאוד מהתפילין על המצח.
• תפילין של יד מותר להניחן גם מבלי להסיר את שעון היד שעליו שאין ברצועות דין חציצה, והמחמיר להסיר את השעון תבוא עליו ברכה.
• מי שנפלו מידיו תפילין של יד או של ראש לארץ, ואפילו אם נפלו מגובה שהוא פחות מעשרה טפחים לקרקע, צריך להתענות יום אחד כדי לכפר על התקלה שבאה לידו. וטוב שיקבל עליו התענית באותו היום במנחה ויתענה למחרת, ואם הוא שבת או יום טוב ידחה התענית מיד לאחר מכן. ובזמן הזה שירדה חולשה לעולם אם קשה עליו התענית ביותר או שתגרום לו שיתבטל מלימודו או שהוא פועל שכיר ויבוא למעט במלאכת בעל הבית, יפדה התענית בצדקה (כשיעור ארוחה אחת) ויכופר לו. ואם היו התפילין בתוך הכיס שלהם בשעה שנפלו די בנתינת מעות לצדקה בכל יום.
• הרואה תפילין שנפלו מיד חברו אינו צריך להתענות וטוב שיתן פרוטה לצדקה.
• אסור להפסיק בדיבור בין תפילין של יד לשל ראש, ואם הפסיק בדיבור ביניהם צריך לברך על תפילין של ראש ברכת "על מצות תפילין" ומכל מקום אם עבר ודיבר לצורך התפילין אינו צריך לחזור ולברך, ואם שמע קדיש או קדושה בין הנחת תפילין של יד לשל ראש, לכתחילה לא יפסיק לענות, ואם ענה אינו צריך לברך, וכן הדין בשומע ברכת "להניח תפילין" מחברו.
• אם שכח ולא ברך על התפילין, כל עוד התפילין עליו יכול למשמש ולברך עליהם.

 (עפ"י סידור עבודת ה')